<h1>חוקות הדיינים סימן קמ"ג</h1>
<h2>דף מז.</h2>
צריך הדיין שידע שקנין סודר אינו אלא בכלי ואעפ"י שאינו שוה פרוטה והיינו דכתיב [רות ד'] שלף איש נעלו ונתן לרעהו מה נעל שהוא כלי אף כל דבר שהוא כלי אבל שאר דברים שאינם כלי כגון פירות או מטבעות אעפ"י ששוה פרוטה אין קנין בהם ולפיכך צריך שיכתוב בשטר שיש בו קניין וקנינו מן פל' בכל מ"ש לעיל במנה דכשר למיקנא ביה, במנה למעוטי פירות שאינם כלי, דכשר בא למעוטי איסור הנאה כגון כלי של ע"ז, למקני ביה למעוטי שאין קנין בכליו של מקנה אלא בכליו של קונה מפני שהרי הוא כנותן מתנה כדי שיקנה לאותו דבר בעין יפה ובלב שלם אותו קרקע או אותם מטלטלין שהוא רוצה להקנותם (לי) [לו] ואעפ"י שלא עשה בהם משיכה ולא קניה אחרת קנאם כך מפורש בכתובות וזה הקנין א"צ להיות בפני עדים אלא אפי' היה בינו ובין חבירו קנוייה מפני שלא הצריכה תורה עדים בדיני ממונות אלא לכתובה [לכופר כצ"ל] כמו שמפורש במס' קדושין בפ' האומר [ס"ה ע"ב] אבל אם נתן או מכר או השאיל או השכיר וכיוצא בהם א"צ עדים וכיון שקנה הקונה בדרך אחד שקונין בהם בין בהגבהה בין במשיכה בין במסירה בין בכסף בין בשטר בין בחזקה קנה אעפ"י שאין שם עדים וכ"כ ר"מ ז"ל בהלכות מכירה בפ"ק [ה"ב].
